אמרת חז"ל "מתוך שלא לשמה בא לשמה" מלמדת אותנו כי שלא לשמה הרי הוא ככלי, אמצעי, כזה שדחף למטרה האמתית שהיא קיום תרי"ג מצוות לשמן, ללא כל נגיעה ומאווים שאינם קשורים לטהרת הלב.

"אחר הפעולות נמשכים הלבבות", איננו יסוד מוסד ביהדות כמטרה בפני עצמו, אלא כאמצעי לעורר את הנפש ולהבעירה בשלהבת י-ה. מעשיים חיצוניים הרי הם כקידוח להוצאת הדלק הפנימי ממעמקי אדמת הלב, בתקווה כי בבוא היום תבער האש מאיליה, והאדם לא יצטרך להם.

תוספי תזונה רוחניים אכן חשובים ונדרשים, אך לא עליהם בלבד יחיה האדם, התורה דורשת מכל אחד להיות מונע פנימית בעל תכונות עצמיות כאלו שדורשות לפעולה ללא לחץ או מתווכים חיצוניים. אם תרצו זו היא השלמות העליונה וההגדרה של "ואני קרבת אלוקים לי טוב".

לעיתים בכדי להספיק עשיה יש צורך לשבר את העצלות ולכופף את כח החומרי שמכביד על האדם, ואכן יש צורך בקביעת יעדים בהצבת מטרות ובקבלות טובות, אך עלינו לשים על לב כי זהו רק בחלק מהתהליך, וודאי שלא המטרה המושלמת והנעלית.

"שתהא השלהבת עולה מאיליה" הוא ציווי על דרך חיים בעבודת ה'. אם אדם מוצא את עצמו מתופעל רק על ידי עזרים חיצוניים ומתווכים הרי שעליו לתשאל את עצמו, מה מדבר אלי, מה הנפש שלי דורשת, וכיצד מנווטים חיי, מה ממלא את הנפש הפנימית, ומה היעוד שלי בעולם.

שבת שלום ומבורך!